נאנג'ינג, סין / MENA Newswire / – מחקר עולמי מצא כי התחממות האקלים גורמת לאובדן חמצן מתמשך בנהרות, ומוסיפה לחץ על מערכות אקולוגיות של מים מתוקים התומכות בחיים ימיים, באיכות המים ובמחזורים ביוגיאוכימיים. המחקר שעבר ביקורת עמיתים, שפורסם ב-15 במאי ב- Science Advances , בחן מגמות ארוכות טווח של חמצן מומס במערכות נהרות ברחבי העולם וזיהה ירידה רחבה ברוב האזורים שנותחו.
חוקרים בראשות פרופ' שי קון במכון נאנג'ינג לגיאוגרפיה ולימנולוגיה של האקדמיה הסינית למדעים ניתחו 21,439 נחלים בתקופה שבין 1985 ל-2023. הצוות השתמש בתצפיות לוויין, נתוני אקלים ואלגוריתם למידת מכונה כדי לשחזר דפוסי חמצן מומס לאורך כמעט ארבעה עשורים, וסיפקו הערכה עולמית של שינויים במים זורמים.
המחקר מצא כי מערכות אקולוגיות של נהרות מאבדות חמצן בקצב ממוצע של 0.045 מיליגרם לליטר לעשור, כאשר 78.8 אחוזים משטחי הנהר שנחקרו חווים דה-חמצון. חמצן מומס חיוני לדגים, חסרי חוליות ואורגניזמים ימיים אחרים, ובמקביל משפיע על מחזור חומרי הזנה ועל התהליכים הכימיים המעצבים את בריאות הנהר.
נהרות טרופיים מראים את הפגיעות הגדולה ביותר
אובדן החמצן החמור ביותר זוהה בנהרות טרופיים בין 20 מעלות דרום ל-20 מעלות צפון, כולל מערכות נהרות בהודו . המחקר מצא כי נהרות אלה מתמודדים עם פגיעות מוגברת משום שלרבים מהם יש רמות חמצן נמוכות יותר, ובמקביל נרשמים מגמות מהירות יותר של דליפת חמצן. שילוב זה מגביר את החשיפה להיפוקסיה, מצב שבו ריכוזי החמצן יורדים מתחת לרמות הדרושות לאורגניזמים ימיים רבים.
הממצאים היו שונים מהציפיות שנהרות בקווי רוחב גבוהים יהיו המוקדים העיקריים לדליפת חמצון, משום שאזורים אלה מתחממים במהירות. במקום זאת, המחקר זיהה נהרות טרופיים כאזורים עם הסיכון המשולב החזק ביותר מירידה קיימת בחמצן וירידה מתמשכת בחמצן. המחברים העריכו גם את תפקידם של תנאי הזרימה, ומצאו כי הן תקופות של זרימה נמוכה והן תקופות של זרימה גבוהה היו קשורות לשיעורי דליפת חמצון נמוכים יותר בהשוואה לתנאי זרימה רגילים.
התחממות זוהתה כגורם מרכזי
המחקר ייחס 62.7 אחוזים מאובדן החמצן שנצפה לירידות במסיסות החמצן המונעות על ידי האקלים, דבר המשקף את המגבלה הפיזיקלית לפיה מים חמים יותר מכילים פחות חמצן מאשר מים קרים יותר. מטבוליזם של המערכת האקולוגית, הנמדד באמצעות גורמים הכוללים טמפרטורה, אור וזרימת מים, היווה 12 אחוזים מהירידה. אירועי גלי חום היו אחראים ל-22.7 אחוזים מדליפת החמצן העולמית בנהרות והגדילו את קצב דליפת החמצן ב-0.01 מיליגרם לליטר לעשור בהשוואה לתנאי טמפרטורה ממוצעים.
המחקר מצא גם כי עצירת סכרים שינתה את מגמות החמצן באזורי מאגרים, עם השפעות שונות בהתאם לעומק המאגר. מאגרים רדודים נקשרו לדה-חמצון מואץ, בעוד שמאגרים עמוקים נקשרו להפחתת אובדן חמצן. המחקר מספק בסיס רחב למדידת שינויים הקשורים לאקלים בנהרות ברחבי העולם ומדגיש את החשיבות של מעקב אחר חמצן מומס כאינדיקטור מרכזי לבריאות המערכת האקולוגית של מים מתוקים.
הפוסט התחממות האקלים גורמת לירידה בחמצן בנהרות הופיע לראשונה ב- Arabian Observer .